למה הדתיים עושים ברית מילה?
מילה בעד מילה
לפניכם מוצג תקציר של הטיעון הדתי העיקרי מאתר ישיבה.
ברית מילה היא המצווה הראשונה שיועדה לעם ישראל. וכשם שהמצווה הראשונה שקיים אברהם אבינו היתה ברית-מילה, כך גם המצווה הראשונה שכל יהודי ויהודי מקיים, בהיותו בן שמונה ימים בלבד, היא ברית-המילה. ואכן, מצווה זו מסמלת, יותר מכל שאר המצוות, את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לאלוקיו, קשר שנחתם בבשרנו.
במצוות ברית המילה אנו אומרים בעצם, שלהיות יהודי זה לא קל, מחירה של היהדות עולה בדם, וכמו שאומר הפסוק שאנו מזכירים בברית המילה : "ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי"
היעוד הנכבד שעם ישראל קיבל על עצמו הוא, לגלות בתוך עולם של חושך וכפירה שיש בורא ומנהיג, לומר לעמים שטופי תאוות רצח וחמס - שהייעוד הוא דווקא לרדוף צדקה וחסד, ולחיות חיים של טוהר ומוסר - בעולם של שקר וצביעות. כל זה לא קל. זהו תפקיד שיגמר רק עם גמר תיקון העולם, והדרך רצופה קשיים וקורבנות. הסרת הערלה, המבטאת את הפגם המוסרי שדבק בעולם, כרוכה ביסורים ובדם. אבל דרך אחרת אין, כי האפשרות השניה היא, להתפשר ולהתבוסס בטומאת העמים שטופי הרצח והחמס, תוך איבוד ערכנו וזהותנו הלאומית.
סימן שלם ייעד השולחן-ערוך, כדי לבאר ולהדגיש שמצוות ברית מילה היא המצווה החשובה שבכל המצוות המעשיות.
אך עם כל חשיבותה המרכזית של מצוות המילה, חובה עלינו לדעת, יהודי הוא מי שאימו יהודיה, ואף אם הוא אינו מהול ואין ניכר בו שהוא יהודי, מכל מקום מאחר שנולד לאם יהודיה גם הוא יהודי.
היהדות מתחילה מהנשמה, מהעובדה שבורא העולם בחר בנו מכל עם, ונפח בנו נשמה המסוגלת לגלות בעולם את הערכים האלוקיים שבתורה. המצוות הן הכלים והאמצעים שדרכם היהדות מתגלה בעולם, כאשר המצווה הראשונה היא מצוות המילה. וזה שאינו מקיים מצוות, אינו חושף ומבטא את הנשמה הקדושה והיהודית שלו.
ביחס למצוות המילה, לכאורה יש לשאול שאלה צודקת, מדוע עלינו להתערב ולפעול כנגד הטבע, אם בדרך הטבע יש לנו ערלה, מדוע שלא תשאר? ואם הערלה היא מיותרת ומאוסה, והקב"ה לא מעוניין בקיומה, מדוע הוא ברא אותה?
שאל אותו טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא שאלה דומה, וכך שאל: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, שהרי ציווה לתת להם צדקה, מדוע אינו מפרנסם בעצמו? וענה לו ר' עקיבא : כדי שנזכה אנחנו לקיים את המצווה. כלומר, ודאי שהקב"ה יכול לפרנס את העניים, אלא שבכוונה ברא הקב"ה את עולמו חסר, בכדי שנהיה אנחנו שותפים בתיקונו. וכן בעניין הערלה, ודאי שיכול היה הקב"ה לברוא את האדם מהול ללא ערלה וללא יצרים רעים, אך לא זו היתה הכוונה בבריאת האדם בצלם אלהים. הכוונה היתה שהאדם יהיה שותף עם הקב"ה בבנין העולם, ולכן השאיר הבורא את העולם חסר ולא גמור, כדי שאנחנו נשלימו. וכדי להשלימו צריך גם לעשות מעשים טובים כצדקה, וגם להסיר את הנטיות השליליות שבטבע האדם.
הערלה מסמלת את הצדדים הרעים שבטבע האדם. הערלה, שהיא עור שאין לגוף שום צורך בו - מבטאת את המותרות, את התאווה החולפת שמשאירה אחריה טעם רע, שהיא היפוכה של האהבה - יסוד החיים. בהסרת הערלה מתחיל תהליך הזדככותו של היהודי, ועם תחילת התהליך הזה נכרתת ברית בין הרך הנולד ובין העם העתיק ההולך ומזדכך ומיטהר, ויחד עימו נטהר העולם כולו.
כל מי שלא מל עצמו - חייב כרת.
כָּרֵת הוא אחד מעונשי התורה, ונזכר כעונש ההלכתי על 36 חטאים. מסכת כריתות העוסקת בקורבנות הבאים על חטאים, מונה בתחילתה את העבירות עליהם חייבים כרת.
הרמב"ם כותב שכל יום ויום שיעבור משיגדל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מצות עשה, אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד. לעומת זאת הראב"ד חולק עליו וכותב שאין בדבריו תבלין, וכי מדוע יהיה פטור מכרת עד שימות? לכן לדעתו כל יום ויום שעובר ואינו מל את עצמו הוא עומד באיסור כרת.
מילה נגד מילה
הטיעונים בעד מדברים הרבה על ערכים של יהדות, טיהור העולם, חיבור לרוחניות, מוסר, והתנגדות לעמים שטופי תאוות רצח וחמס. באמת שיש בזה מן הצודק.
העולם שלנו צריך מנהיגים רוחניים שיראו לכולם ערכים ומוסר, והיהדות מתאימה לזה, היא הדת הכי מקבלת, הכי עוזרת, ביהדות היחסים במשפחה בנויים על כבוד הדדי, אהבה בלי תנאים וזה הכי מדהים בעולם.
יחד עם זאת יש שם תינוק בידיים של הסנדק. ילד קטן שחלק מהפין שלו "מבטא את הפגם המוסרי שדבק בעולם".
הקבלה שלו לעולם, לפי מנהגי היהדות, "כרוכה ביסורים ובדם, אבל דרך אחרת אין, כי האפשרות השניה היא, להתפשר ולהתבוסס בטומאת העמים שטופי הרצח והחמס, תוך איבוד ערכנו וזהותנו הלאומית"
עם של ערכים, שלום ומוסר מסכים שהקבלה של כל בן ישראל לעולם כרוכה ביסורים. אנחנו מפרידים את עצמנו מהחמס. אבל מה היא ברית מילה בפועל? בלי הסמלים של הפגם המוסרי, בלי הטומאה והניסיון לטהר את כל העולם?
פעולה זו היא חיתוך הפין של התינוק. הוא חי 8 ימים שלמים ללא שום בעיה. אם להסתכל עליו טוב, אפשר לראות שהוא לא מזוהם, מסריח, טמא, הוא פשוט תינוק. ואז אנחנו לוקחים את התינוק הזה ומחזיקים אותו בכוח, ובידיים שלנו קוראים את העור שלו,חותכים ומשאירים פצע ולאחר מכן - צלקת. מבצעים ניתוח בתנאים לא סטריליים.
בכל האתרים כתוב שהשלבים של ברית המילה הם:
חיתוך. פריעה. מציצה.
כאשר למעשה, בנוסף, לפני החיתוך, קורעים את העורלה מהעטרה. היא דבוקה לעטרה במצב שנקרא פימוזיס פיזיולוגי.
מצוות זה מדהים ויפה וכל כך מחבר אותנו לקדושה, לרוחניות ולהרגשה שאנחנו מוגנים. זה מה שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו, מסר שכולם מוגנים ואהובים על ידי אמא, אבא ואלוהים. והוא בוודאי היה שמח לראות תינוקות לא מעבדים חלק מגופם ביום החשוב של חייהם.
לפי הטיעון הדתי היהדות לא נקבעת על ידי החיתוך.
"היהדות מתחילה מהנשמה. המצווה הראשונה היא מצוות המילה. וזה שאינו מקיים מצוות, אינו חושף ומבטא את הנשמה הקדושה והיהודית שלו."
זאת אומרת שהתינוק שזה עתה נולד יהיה יהודי כל החיים מרגע לידתו על ידי אם יהודיה, ואז כאשר יהיה מספיק גדול לגלות את הנשמה שלו ואת החיבור לעם ולרוחניות בעזרת קיום מצוות אחרות, הוא יוכל לבחור לעשות את ההליך הזה בגיל מבוגר, שכן ההליך הזה הרבה פחות מסוכן לאדם כאשר הוא בוגר.
בינקות יש הרבה דברים שיכולים להשתבש בגלל הפימוזיס הפיזיולוגי. כאשר לא נותן להפשיל את העורלה, גם לא ניתן לראות כמה באמת צריך לחתוך. בגיל מבוגר בברית מילה אפשר להפשיל את העורלה ולחתוך כמות עור אמיתית נראת לעין ולא ניחוש על 5 ס"מ פין של תינוק.
אם מצוות הברית מטולת על האב הרי שניתן לבצע טקס ברית שלום שכולל את כל החלק הרוחני, כריתת הברית, קבלת התינוק, נתינת שם, וחיתוך... של רימון...באמת שלא כדאי להטיל על אמא במשכב לידה לטפל בפצע פתוח בבן שלה.
ואם מי שלא מל את עצמו - חייב כרת. אז למה שלא ניתן לגבר היהודי מההתחלה להציל את עצמו מהכרת (אם הוא מאמין בו) ולמול את עצמו?
הבחירה שלנו
אם בחרתם למול את בנכם, אין אנחנו מתנגדים. אולם נראה לנו שהגבר היהודי כהלכה מאמו, יכול להחליט לבד האם לתת חלק מהפין שלו למען טיעור העם.
הטיעון הדתי נראה מאוד הגיוני, אך המטרה להסיר את העורלה כדי לכרות ברית בין הרך הנולד ובין העם העתיק, ויחד עם זאת לטהר את העולם כולו, לדעתנו, יכולה להיות מושגת על ידי ביצוע טקס ברית מילה רפורמי (ברית שלום או ברית מילים). אין לנו כוונה ללעוג או להטיף מוסר לחכמים, הבחירה שלנו היא לשמור על מסורת וערכים ללא פגיעה בעולל.