המציאות שבה "כולם עושים" כבר חדלה מלהתקיים.

​

במהלך שנות פעילותה, קה"ל סיפקה במישרין ובעקיפין תמיכה לעשרות אלפי זוגות, אשר חלק ניכר מהם בחרו בסופו של יום שלא למול את ילדיהם. ניתן להעריך באופן גס כי בשכבת הגיל הרך חיים כיום בארץ לפחות כמה עשרות אלפי ילדים שאינם נימולים.

​

כשהיינו ילדים ואמרנו שהפרענו למורה, הברזנו משיעור, הרבצנו לחברנו לכיתה או שתינו אלכוהול כי "כולם עושים את זה" לא אחת הופנתה אלינו התשובה-שאלה הסתמית (והמטופשת למדי): "ואם כולם היו קופצים מהגג???". נדמה כי בכל הקשור למילת תינוקות, התשובה לתהייה תמוהה זו היא "כן, אם כולם היו קופצים מהגג, הייתי לוקח מספר, עומד בתור, קופץ, משלם על כך כסף, ולפני כן אף משכנע את כל חבריי שזה הדבר הנכון, החכם, הבריא והמוסרי לעשות".

​

אחד הערכים החשובים שאנו מנסים להקנות לילד ולנער המתבגר הוא שיקול דעת אישי, חשיבה ביקורתית והימנעות מעשיית דברים בגלל לחץ חברתי. איך אנו מצפים להקנות לו ערכים אלו, כשאנחנו נכנענו ללחץ כזה בעניין מהותי הרבה יותר - שלמות גופו שלו, כשהיה תינוק?