כדי שלא יהיה חריג

באמצעות המילה, אנחנו מבקשים לפתור בעיות חברתיות תאורטיות ע"י התאמת גופנו באמצעות סכין המנתחים למה שנתפש בעינינו כנורמה, כיָפֶה, כנכון. האם חשבתם פעם עד כמה פסולה דרך המחשבה הזו? האם חשבתם פעם עד כמה פגום ובלתי חינוכי המסר המועבר על ידכם לילדכם? אם יום יבוא ובנכם יחזור בוכה הביתה כי "ילדים בכיתה הציקו לו בגלל שהוא שמן", מה תייעצו לו? האם תחזקו אותו ותלמדו אותו להתמודד עם הצקות? האם תציעו לו לעשות דיאטה? האם תציעו לו לעבור ניתוח לקיצור קיבה על מנת להתמודד עם השונות? אם יתלונן בנכם על הצקות על רקע אוזניים מחודדות או אף גדול, האם תשלחו אותו לשולחן הניתוחים כדי לפתור את הבעיה? השאלות האלה כנראה מזעזעות אתכם במסר שחינוך כזה מעביר, אז מדוע כאשר העורלה היא מושא השונות, מתהפכות היוצרות וסכין המנתחים הופכת פתרון לגיטימי?

החברה שאנחנו חיים בה כיום היא חברה מקבלת יותר, פלורליסטית יותר, מכילה יותר ומכבדת יותר. הורים גרושים, זוגיות חד מינית, אימוץ, השתייכות אתנית שונה ועוד נושאים רבים שנחשבו לפני שנות דור לסוד כמוס ומביש שאין מדברים אליו - נחשבים היום לנושאים מקובלים ולגיטימיים, וזהו בהחלט המסר המועבר גם לתלמידים.

נוסף על כן, איבר המין הוא איבר פרטי ומוצנע, המוסתר תחת שתי שכבות של בגדים, וכיום הילדים מחונכים בקפידה כבר מגיל צעיר לשמור על פרטיות גופם ולא להיחשף בפני אחרים. קשה לקבל את הטענה שדווקא את מראה איבר זה חשוב כל כך להתאים ל"נורמה".

נניח שסכין המנתחים היא אכן פתרון ראוי וחינוכי לפתרון בעיית שונות חברתית. מדוע ולמה אנו כה ממהרים ליישם פתרון זה כנגד בעיה שכלל לא צצה, וכלל לא ברור לנו האם ומתי היא תצוץ? האם אנחנו מזמינים שרברב כשאין כל בעיה בצנרת רק "לביקורת שגרתית"? האם אנחנו מתקשרים לחברת החשמל לשאול אם הכל בסדר, כשהחשמל זורם כסדרו, רק כדי לוודא שאין איזו תקלה בדרך? האם אנחנו פותחים את המקרר וזורקים באופן אקראי כמה גבינות לאשפה רק משום חשש תאורטי שאולי בעוד שבועיים יצמח בהן עובש? האם נלך להשתיל קוצב לב בגופנו ככה סתם "ליתר ביטחון"? השאלות הללו אבסורדיות עד כדי גיחוך, אז מדוע אנו מסירים את עורלת ילדינו כנגד בעיה שכלל לא חזינו בה? מדוע שלא נמתין בסבלנות, ונראה האם אותן בעיות חברתיות קשות אכן מגיעות, ונטפל בהן לכשיצוצו?

ומעבר לכל האמור - טיעון השונות החברתית מניח כנקודת מוצא שהרוב המוחלט של הילדים בישראל נימולים. טיעון זה כבר איננו נכון עובדתית, וילדים שהוריהם בחרו להשאיר אותם שלמים כבר אינם תופעת שוליים בימינו.

מה באמת כל כך מטריד אתכם בשונות החברתית?

האם זה באמת החשש שהילד יהיה חריג, או שמדובר, בעצם, בחשש שלכם עצמכם להיות החריגים שאינם מקיימים ברית מילה?